חיפוש

לבתיה שניידר משתתפת בצערך במות אמך איריס ברודני פרימק נהרייה

ההלוויה התקיימה אתמול, יום 17 אוקטובר 2008 בשעה 1100 בבית העלמין הישן בחדרה. יהי זכרה ברוך

כל הכבוד למארגנת הראשית ליאורה אהרנסון שאירגנה יפה את הפגישה ישר כות

חג שמח לכול בוגרי מחזור ע"ו 1984

איפוא מי יודע על הבן שלו ? הבחור דני...-

i think that Mr Moriss Rashty was the best teacher in the world and how he did the quiz in the calss room ......was the best

זוכרת במעומעם את האיש ויותר איך הסתלבטנו עליו

האם מישהו עדין שומר את הפריסקופ מקרטון שבנינו אצל יצחק פוקס המורה למלאכה? אני מניח שהיה זה בכיתה ח' כאשר בנינו אותו, אולי כיתה ז'. הפריסקופ היה להיט, לפחות בשנות השישים. מעניין לקבל מידע מכמה אנשים מתקופות שונות שיכולים להעיד באיזו שנה לערך הם בנו אותו. אם מישהו יכול לצלם את פריסקופ כזה שנותר לפליטה, אנא שיעשה זאת ויצרף לאלבום התמונות של האתר. לצערי, הפריסקופ שלי שנשמר במשך שנים התבלה כיוון שהיווה אטרקציה לאחייניות שלי כעבור שנים והן השתעשעו בו הרבה.

לכל המעונינים נפתח במתחם גן שמואל משרד נסיעות כולם מוזמנים נשמח לראותכם אהוד. ודוביק שכטר

לאודי ודוביק. ברכות מעומק הלב לפתיחת המשרד. כל שתבקשו לו יהי......... שרה ויונה לבוצ'קין

רחל את לא מפריעה לנו או משהו אבל מה לא נמאס לך ללמד אפילו הילקוט שלך רוצה מורה אחרת את מלמדת את אחותי הקטנה היא בכיתה והיא כל היום מקללת אותך אני מבקשים מקרב לב שתברחי מרצונך

רחל.. או.. יזקנה אחת צאי כבר לפנסיה.. שתדעו שהיא עדיין מחנכת.. לא נמאס

בידי תמונת מחזו של שתי כתות ח' סיום 1965 כשבראש התמונה נמצאים המחנכת רות רוייכמן והמנהל צבי קובץ שאר המורים הם דליה שרתוק (לא זוכרת מה היא לימדה) המורה גרשמן המורה דבורה קרן וכמובןהמורה לכלת בית א. מיזס( אדלה אם אני לא טועה) והרשימה ארוכה וכמובן תלמידי שתי הכתות אילנה פילוסוף, מזל בן דוד, אלדד בז'רנו, שרה אהרונסון, מירה קוגן היפה, פשוט כף להיזכר ולהתבוננן בתמונה

דליה שרתוק לימדה טבע בחדר שאליו היינו יורדים בכמה מדרגות לכיוון למטה, וכל המבנה הזה היה בערך מתחת להנהלה, וסמוך למגרש הספורט. בחדר טבע היה כמובן השלד הלבן המפורסם שלפעמים הפחיד אותנו. באשר לא.מוזס שמה לא אדלה, כי אם אסתר (אולי אדלה היה שמה הלועזי?), והיא כונתה על ידי התלמידים במשך שנים "יוניצף". אורי (בוגר מחזור ס"א שסיים ב- 1969, התחיל ב- 1961)

תודה על תגובתך אני בוודאות יודת שגברת מוזס ה"אלף" בשמה הפרטי הוא לא אסתר היה לה שם כזה כמו אדלה היא דרך אגב היתה או עדיין דודתה של אחת מתלמידות כחתתי שהיתה גם חברה שלי שמה מדים ואנה שם המשפחה הוא שם הנעורים שלה היא אחותם של האחים ואנה הידועים בגבורתם אתי

אתי, חברה יקרה, א) אני כמעט בוודאות יודע ששמה אסתר מוזס. ב) הצעה לי אלייך: תשאלי את מרים ואנה אם שמה אסתר או אדלה או משהו אחר. ואנא, עדכני אותי אם אני צודק או טועה. ג) אולי תוכלי לשאול אי-אלו מורים ותיקים או תלמידים אחרים שלמדו איתך. אני מתאר לעצמי שיש כאלה שיזכרו את שמה הפרטי. ד) האם בזמנך כונתה הגברת מוזס "יוניצף"? אני זוכר שבמטבח עבדה איזושהי עובדת ששמה פרידה. זוכרת? אורי

את המורה לכלכלת בית כינינו יוניצף

אם יש לאחד מכם תמונת מחזור של שנת 57 והכוונה לתחילת כתה א' בשנת 57 מהכתות ז' ח' עם המחנכת רות רוייכמן אודה לכם אם תשלחו וזאת מהסיבה שאני מחפשת חברת ילדות תודה תודה תודה

למה אין תגובות מחזור 57(תחילת כתה א') אתם כל כך עסוקים?????

שלום לכולם אני ממש לא זוכר שהנ"ל למד באחד העם ככל שידוע לי הוא למד בצפרירים. תנו תיזכורת.

למען האמת אני סיימתי השנה את בית הספר...היה עצוב ונתגעגע... רציתי לשים קץ...רחל ציוני --או בכינויה רחל קרציוני--- התגרשה ועכשיו היא עדיין מלמדת ומשפילה ילדים באחד העם (כיום היא רחל בר אור)... סבלתי בשיעורים שלה כמו שלא סבלתי באף שיעור --גם לא במדעים-- הייתי מחזור צ"ז בבי

בשנות השישים, וכנראה עוד לפני כן היו בודקים את הנ"ל באופן סדיר לפחות פעם בשנה. את האשכים בכיתות הגבוהות יותר מעניין בשביל מה! האם הבדיקות האלו פסקו? יש להניח שבשל המצב הכלכלי הגרוע, הן לא נעשות...

בזמננו (שנות השישים) היתה ספריה, שלפי זכרוני שכנה באותו קומפלקס שבו היתה גם ההנהלה (ושכבר שנים איננו קיים). לכל כיתה היה תורן שהיה אחראי על הספריה, ובשעות קבועות הוא טיפל בהחלפת הספרים של בני/בנות כיתתו. מעניין, אם המוסד הזה שנקרא ספריה קיים עדין בבית הספר, בעידן שבו הספר הולך ונדחק ממעמדו לטובת צפיה בטלוויזיה, וידיאו ומשחקים במחשב... ***** אם יש למישהו/מישהי סיפור מעניין על ספרית ביה"ס אחד העם, נשמח לשמוע ולהעלות זכרונות *****

ביוזמת המנהלת הנוכחית שושנה שניר הוקמו ספריה וחדר משאבים לתפארת בתרומה ענקית. הספריה פועלת שעות רבות בשבוע כולכם מוזמנים לבקר ראו תמונות מצורפות

מישהו זוכר את המורה לערבית לא זכור לי שמה, פשוט לא נתנו לה ללמד, היא לא הייתה רעה אבל ללמד ממש לא יכלה.

נו ממש מורה משהו והיום הדור השני בתיכון חדרה סובל אותה כמורה למתמתיקה.........

כן אני זוכר קוראים לה סלוואה. לפחות היא לימדה בזמן שלי. רונן וולר מחזור ע"ד.

סלוא אבו פול מכפר קרע והבן שלה למד בגן ממול

היה עליה שיר סלוא אבו פלפל אבו שוארמה אבו סלט חצילים......וחוזר

אלה שלמדו בשנות השישים באחד העם אמורים לזכור דמות ציורית חיים, תימני מבוגר, דתי, חובש כומתה, בעל זקן לבן. לא זכור לי מה היה בדיוק תפקידו (כנראה איזשהו שרת, בנוסף למשולם יעקובי), אבל מול עיניי אני רואה אותו דוקר עלים שנשרו מהעצים בעזרת מקל של מטאטא שבקצהו מסמר ואוסף אותם לדלי או משהו כזה. האם ידועים לכם פרטים נוספים עליו, אפיזודות, אפילו מה היה שם משפחתו, מה גורלו וכו' וכו'.

גדול!!! אני זוכר במעומעם מישהו בסוף שנות השבעים אוסף את העלים עם מקל שבקצהו מסמר. הדור ההוא הלך המסמרים והמקלות נעלמו גם הם. היום מביאים עובד קבלן עם שואב עלים וככה החיים שלנו נראים. פלסטיק ירוק כמו השואב של עובד הקבלן

אתם יודעים מה הבעיה שלכם? הבעיה שלכם היא שאתם סתם חבורה של אינפנטילים שחושבים שאילנה היא מורה רעה! אתם לא מכירים אותה באמת וסתם מכפישים את שמה הטוב! אני רוצה לראות מי יעז ויפרסם את השם שלו ולא יכתוב רכילות מחסוי! אני רק מחכה לזה! הרי זה בחיים לא יקרה! ולמה? כי אתם סתם פחדנים חסרי חיים שהחלטתם לרדת על המורים שלא אהבו אתכם ממש וכנראה שבצדק!!!

האם מישהו יודע על אסתר חכם, מורה ומחנכת שלימדה בכיתות הנמוכות בשנות השישים? היא עזבה לאחר שנים ספורות באחד העם. איפה היא נמצאת היום ומה היא עושה?

אסתר חכם עזבה את חדרה לרחובות שם היא מתגוררת עד היום עם בעלה דב. שנים רבות עבדה במט"ח שליד אוניברסיטת תל אביב, תרמה הרבה מהידע שלה וממרצה להתפתחות המוסד החשוב הזה. גם היום היא עוסקת בהדרכת מורים ובתוכניות לימודים לבתי ספר יהודיים בפזורה הדרום-אמריקנית. חביבה, חייכנית ומלאת מרץ כמו שהכרנו אותה.

אסתר חכם בקרה השבוע בבי"ס אחד-העם כאחת מנציגות מט"ח בטקס חנוכת הספרייה החדשה. הוא באה בלווית בתה סופרת הילדים רונית חכם בוגרת ביה"ס במחזור נ"ה.

מה קרה? שכחת מה רוצה להגיד? ובכל זאת שלחת?...

סיגל מיטל הלכה לעולמה לפני מספר ימים לאחר מחלה קשה וארוכה. בוגרת מחזור 67 . יהי זכרה ברוך .

המקהלה זכורה לי כחוויה נהדרת, היתה סלקציה ע"י אילנה המורה למוסיקה, חזרות פעמיים בשבוע בשעת-"אפס". קול א' וקול ב', העמידה אותנו בשורות עפ"י הגובה (הגבוהים עמדו על ספסלים ומדי פעם מישהו היה צונח לרצפה), בהתחלה היה חימום למשל: טומבה, טומבה, דין דין דון, לללל. עיבודים יפים שלה ושל איליה מנצח התזמורת שעד היום אני זוכרת אותם. והשיא היה טקסים בבי"ס וכמובן כנס המקהלות בקולנוע חוף, לפני הכנס אילנה היתה נעשית יותר עצבנית ומתוחה והיתה צועקת ונוזפת, ביקשה לשתות בבוקר "גוגל מוגל" כי זה יפתח לנו את הקול.

זוכר גם זוכר!!! אילנה רובינשטיין הידועה לשמצה!

לא יודעת למה ידועה לשמצה... היא מורה מדהימה, בחסד עליון ומי שלא אהב אותה כנראה היה תלמיד בהתאם, היא מורה מדהימה, המקהלה שלה הייתה ותיזכר כמקהלה הכי טובה שבית הספר אחד העם אי פעם ידע.. תראו אילו מקהלות יש עכשיו.... בושה טקס יום הזכרון, יום השואה אלה מקהלות סוג ב'... מצטערת לא מסכימה איתך!!!

הסתימה תקןפה צבי קובץ מנהל כית ספר היה אדם ניפלא ותמיד יזכר לטוב

צבי קובץ, מנהל ביה"ס אחד העם מזה שנים רבות, נפטר השבוע. היום ראיתי מודעות אבל. יהי זכרו ברוך! אם למישהו גישה לבני משפחתו, נא למסור את תנחומי הבוגרים על מות אבי המשפחה. בטוח כי הדברים הנ"ל מבטאים צער עמוק של כל הבוגרים והבוגרות של ביה"ס אשר צבי קובץ, מנהלו, יחד עם שאר המורים והמורות של ביה"ס, חינך ולימד אותנו להיות בעלי אזרחות טובה והקנה לנו ערכים.

אבא שלנו, צבי קובץ זכרונו לברכה הלך לעולמו ביום ראשון השבוע. תודה לכל מנחמינו. יהי זכרו ברוך. הוא באמת אהב את בית הספר, הילדים שצמחו וגדלו למבוגרים נפלאים, והמורים שזכו לגדל ילדים אלה באהבה רבה יחד עמו. זוכרים אותו באהבה רעיתו עליזה וילדיו אילת, עירית ואורי.

תנחומים למשפחת קובץ בנצי ראובני

היינו מחזור ע נ ק שלוש כתות, לאורך כל השנים שלוש כתות מ ל א ו ת וראו מה קורה ברשימת החברים רשומים בקושי 12 תלמידים למה? בבשקה כל אלה שגרים על יד האחר שלמד לצידנו זרזו אותו ודרבנו להוספת שמו זה ממש נעים להזכר בימים של בית הספר היסודי

בכיתות הגבוהות יותר נהגנו ללכת פעמים בודדות בשנה לקונצרט בקולנוע חוף. שירכנו את דרכנו בטור ארוך לקולנוע חוף. היינו מקבלים תוכניה כלשהי שעליה ציור של מפתח סול, כמדומני. בהתחלה זה היה לנו מוזר, אפילו צחקקנו מעט מהקולות שבקעו מכלי המיתרים ומקרן היער וכו'. המנצחת היתה תמיד או כמעט תמיד דליה אטלס. מי זוכר חוויות? מי יכול להוסיף או לתקן פרטים?

על איזה שנה בדיוק מדובר - זכור משהו כזה.

מדובר באמצע שנות השישים ויותר מאוחר. אני מתאר לעצמי שהמסורת נמשכה גם הלאה.

בוודאי שזוכרים את הקונצרטים בקולנוע חוף אם אני לא טועה אחראי לכך היה המורה לזמרה/מוסיקה המורה הדגול אהרון גרוניך ז"ל ועוד אני זוכרת היטב היטב את המורה (מחנכת שלי) רות רוייכמן באותם הקונצרטים מהלכת בשקט בשקט בין שבילי הכסאות לראות ו"ללכוד את אלה שניסו להפריע או דיברו או צחקו ואם אחד כזה "נלכד" חבל על הזמן מה שהיא הייתה עושה לו.....

בוודאי שזוכרים מעניין מי זו המגיבה מתאריך 12/04/02 כי המורה רות רוייכמן הייתה גם המחנכת שלי ואני זוכרת בדיוק כמוך את הליכתה השקטה (כמו חתול) בשבילי האולם כשורת לטרף אנא כתבי מאוד מעניין לדעת מי את? מקווה להענות אתי

רות רויכמן היתה מחנכת של כיתות רבות, ובמשך שנים רבות, כך שהסיטואציה הזאת מתאימה לאורך זמן רב. דווקא קטע זה שלה באולם בקולנוע חוף קצת מעורפל לי, אבל אין להתפלא על כך, כי זה היה מתאים מאוד לרות רוייכמן. אני ממחזור ל"ב שסיים את אחד העם בשנת 1969.

מתישהו בשנות השישים ביה"ס אירח קבוצת אנשים מטנגניקה (שחורי עור, כמובן). לא זכור לי באילו נסיבות. נדמה לי שראינו אותם במפקד בבוקר. לא זכור לי אם הציגו אותם, אבל אמרו שהם מטנגניקה. במחשבה לאחור, ייתכן שהיו אלו מורים. לא זכור לי אם המקרה חזר על עצמו בשנים נוספות. מישהו זוכר משהו על כך ויכול לפרט?

אני זוכרת שהיתה לנו מורה לגיאוגרפיה בשם דבורה מורה לא גבוהה מורה נעימה על פי מש שזכור לי אני לא זוכרת שהרימה את קולה מה שכן זכור היטב שתמיד היו לה פלסטרים על עקבי הרגליים שלה כילדה לא ידעתי למה מאוחר יותר הבנתי כי זה היה קשור לפדיקור אם אתם זוכרים עו על המורה דבורה אז בבקשה אתם מוזמנים להוסיף עוד פרטים

האם הכוונה היא לדבורה קרן ? דבורה זו היתה ידועה בכינויה " דוצה " . היתה מורה מ ש ע מ מ ת למדי אך כמו שנאמר : מורה נעימה ושקטה . הבת שלה רקדה אצל יהודית שוייצר ומה עוד ? זהו לבינתיים

אכן, זו דבורה קרן. כונתה דוצה (ו' שרוקה, צדי קמוצה). מניח, שהמקור הנו שיבוש מ"דוצ'ה" (כינויו של היטלר). אותנו לימדה הסטוריה בשנות השישים. כמו שנאמר, מורה שקטה, נעימה, לא חייכה יותר מידי, אבל בסך הכל מורה חיובית שעשתה את המוטל עליה כמו שצריך. לפני כמה שנים השתתפה בתכנית הרדיו "מחפשים את המטמון" (עם זאב ענר ומושיק טימור). פה ושם רואים אותה מסתובבת בחדרה.

אני למדתי אצלה וכאן אני רוצה להתנצל בפניה על שחסמנו את דלת הכיתה בארון ולא נתנו לה להכנס כמה אכזריים אנחנו יכולים להיות... סליחה דבורה

נהגה לכתוב לעצמה את מערך השיעור מלה במלה ולא זזה מן המחברת שלה כל השיעור. היה לה סרגל שהעבירה אותו מדף לדף. תמיד בחרה ללמד לא מתוך ספר הלימוד הכיתתי אלא מספר אחר שהסתירה מאיתנו.גם שיעורי הבת ניתנו ממנו. התוצאה היתה שתלמיד ממוצע לא יכול היה להשתלב בשיעור והיא ניהלה את השיעור עם 2,3 תלמידים בלבד . יש לציין שלא קיבלתי ממנה שום ידע או הבנה מינימלית בהסטוריה לעומת הידע הרב שקיבלתי מרות רויכמן.

האם היא עדיין גרה מול קופ''ח כללית בחדרה ? והאם היא עדיין היא מסתובבת עם הכלב שלה ?

באיזו שנה זה היה נושא חסימת הדלת?

גבי המורה דבורה כל מילה אמת ונכונה לא זוכרת כלום מהמקצועות שלימדה למעט הפלסטר על הרגליים כפי שפתחתי את נושא "המורה דבורה" לגבי המורה רות רויכמן היא השאירה הרבה מאוד רשמים כאלה או אחרים גם רעים וגם והרבה טובים

שנות ה- 80 מחזור ע"ז

מה שברור - הסטוריה לא למדת ממנה: דוצ'ה היה כינויו של מוסוליני ולא של היטלר - ויחי ההבדל הקטן, למרות שנוהגים במקומותינו לשכוח אותו, (את ההבדל).

צודק/צודקת מי שכתב שדוצ'ה = כינויו של מוסוליני, ולא היטלר. דווקא אני, שמחשיב עצמי כדי ידען בהיסטוריה עשיתי טעות שכזאת! במידה מסויימת אכן לא כל כך למדתי הסטוריה מדבורה קרן. אני זוכר שהתקשיתי אז לזכור ולהבחין בשושלת החשמונאים כמו: יהודה אריסטובלוס ויוחנן הורקנוס וכו' (והיו 3 מכל סוג שכזה, כמדומני. כלומר אריסטובלוס הראשון, השני, השלישי וכו').

המורה המשעממת ביותר והעצלה ביותר שהייתה לי ב- 17 שנות לימודי אחת שבלי "המחברת" לא היתה מסוגלת ללמד אחת שכתבה יותר הערות ביומני תלמידיה מכל בי"הס ביחד זכרון אפל ומכוער לשנותי ב'אחד העם'. שלוש השנים שלמדה אותי מוגדרות על ידי כשנים האיומות בחיי! ולה יש חלק נכבד ועקרי בכך שנים לקח לי להתאושש מנזקיה

השפילה אותי לפני כל הכיתה בהיותי בכיתה ו,כי עטיפת המחברת לא מצאה חן בעיניה.תלשה את העטיפה,מעכה אותה וזרקה לפח לעיני כולם. הייתי בטראומה וגם עכשיו אני נרגשת כשאני נזכרת.הייתי תלמידה טובה ,שקטה וחסרת ביטחון.זה היה מיותר.

רות רויכמן נהגה, ברשעות רבה ובאכזריות בלתי מובנית , להתעמר בתלמידים , ששידרו חוסר בטחון ואיזושהי חולשה. רות רויכמן נהגה לשלוח תלמידים לבתיהם במקרה ששכחו , למשל כובע לחווה. על התלמיד היה להגיע בכוחות עצמו אל החווה . זוהי חוויה שעברה על משפחתנו .עד היום , כמו הכותבת שעוררה בי את הרגשות הקשים , אני נתקפת בכעס ובסלידה ,מדמותה כמחנכת. אם זאת עלי לציין שלמדתי ממנה רבות והיא השפיעה מאוד על אסטרטגיות הלמידה שלי בעתיד. היא העניקה לנו רבות מן החוש האסתטי המפותח שלה, לימדה אתנו - חריצות מהי? אני יכולה רק להצטער שאדם מעניין ןמושך כמוה, בחר לחנך ילדים בדרך של טרור ופחד מצמית. אני משוכנעת שהינו יכולים להנות הרבה יותר מדמותה אילו בחרה בדרך סובלנית יותר.

על רות רויכמן כבר נכתב המון: ר' ברכילויות החל מתחילת יולי. גם שם הנושא הנו "רות רויכמן".

אז מה אם נכתב ונאמר אנשים רוצים עדיין... להתבטא ולהוציא מהלב ויש מה להוציא כי הלב מלא

מטרת האמירה כי כבר נכתב עליה הרבה ברכילויות היתה להפנות את מי שעדין לא יודע לרכילויות הללו. לא היתה כל כוונה לסתום פיות ולמנוע התבטאויות נוספות מתוך הלב. דרך אגב, מישהו זוכר שרות רוייכמן היתה נוהגת לאכול גזר חי שלם? - זה היה כנראה בשביל לשמור על דיאטה או כדי לחזק את הראיה, כפי שהסבתות והאמהות שלנו סיפרו לנו בילדותנו.

מורה גרוע. מי שהמקצוע היה חשוב לו למד שיעורים פרטיים.לא הסביר כראוי ולא השתלט.

נדמה לי שלא סופר כאן עד עתה על טוביה כהן (ז"ל), המורה המיתולוגי להתעמלות. בדמיוני אני רואה אותו מדגים לנו, והוא כבר לא כל כך צעיר, עמידת ידיים. עומד בהיכון ליד "החמור" או המקפצה עם ה... (שכחתי איך קוראים לזה - מין קונסטרוקציה מלבנית ומודולארית שבקצה העליון ריפוד) או הטרמפולינה, למקרה שמי מהתלמידים ימעד, יחליק וכו' (וייתכן שהטרמפולינה היתה בכלל בתיכון חדרה, שם גם הוא לימד). אני זוכר שהיינ יוצאים אל מחוץ לביה"ס ועושים ריצות סביב המתחם המרובע שהתחיל בפינת הרחובות הרצל-אחד-העם (במקביל לשדרה), ירד למטה ופנה ימינה לרח' ז'בוטינסקי בואכה פינת הלל-יפה וממשיך בו עד לפינת הלל-יפה-אחד -העם ומתחבר לנקודת ההתחלה. כמובן, טוביה ניצח על ימי הספורט השנתיים (שעליהם נכתב כבר במדור זה). זכור לי שאולם ההתעמלות היה ליד מגרש הכדורסל, והיינו יורדים אליו במספר מדרגות. מימין היה חדר ההלבשה של הבנים, משמאל של הבנות. ובתוך האולם, ממול, צמוד לקיר, "סולמות" העץ החומים. כמובן זכור לי אי-אלו תרגילים עם כדור תלי. עמידות ראש וידיים על המזרנים הבהירים וכו' וכו'. מוכן לחזור 40 שנה אחורה לתקופה ההיא! אם יש לכם זכרונות על טוביה, חוויות ואפיזודות הקשורות בו - זה המקום.

נהג להחניף לילדיהם של בעלי ממון וחבל.

ממש תיאור מוצלח גם לי זכור בדיוק כפי שתיארת את חדר הספורט המבנה והריצה מסביב לבית הספר. דבר אחד שכחת - התוף - בזמן שהיינו עושים חימום לפני שיעורי הספורט ורצים טוביה היה מתופף בתוף עם מקל זוכרים. טוביה היה מורה ותיק מאוד עוד באמצע שנות השבעים. הוא היה מורה גם של אבי ודודי כך שאז הוא היה מאד מאד מבוגר.

שמעתם שאמיר קרצמן חי עם בן זוגו בתל אביב . . . לאן הגענו. . . טוב נו זה היה די שקוף לא?!

מניאק מי שכתב את זה !!!

חיה את חייך ותן לאחרים לבחור לחיות את חייהם בדרכם הם. זה מה שאנו ה"חילונים" מבקשים מה"דוסים", אז סובלנות וסבלנות לא תזיק לנו בחיים!

הנ"ל צריך להיות בערך ממחזור 1958 (כיתה א').

DANNY AYCHEL. he is leaving now in cesaria ,after many years in London

שמו ישראל אייכל ולא דניאל ( זה ממחזור 58 )ושמעתי שחזר לחיות בארץ לא מזמן.

לא רוצה לפגוע בכל אלו שלעגו לי אז והיום... אויה! אבל אם זה עוזר לצמצם את התחושות, אני בת מחזור ס'ט!!! באמת זמנים אחרים בחדרה, אני מקווה שהיום הדברים שונים בחדרה... כל טוב לכל בני מחזורי שעדיין חיים שם, ואושר לכולם ממש כשם שאני היום חובקת!

חבל שאין אפשרות לדעת מי הכותב. אבל שאלה לי, ס'ט זה מחזור 65? בכל מקרה דברים משתנים בחיים והמון צפרדעים הפכו לנסיכים/ות. גם אני לא הייתי מהמקובלים ביותר ובדיעבד אני בטוח שמכל תקופה כזו אנו לוקחים עימנו משהו חיובי לעתיד שעוזר ומחשל ואף מהווה נדבך בבניית האני שלנו כיום. אני שמח לראות שטוב לך ואת מאושרת כיום- כך גם אני. בברכה, פרץ טלמור, הרצלייה.

מחזור ס"ט אמור להיות של אלה שהתחילו ללמוד באחד העם בשנת 1969 וסיימו בשנת 1976.

לשאלתך' 1965 זה מחזור נז' המחזור שאני סיימתי עם המחנכת רות אוייכמן

מכירים את הסיפור על יריב מדר שנתן בוקס בפרצוף של רז זהבי ופירק לו כמה שיניים? אומרים שהוא הלך ללמוד כמה שנים קרב מגע בכדי שהאגרוף יהיה מוצלח במיוחד... מישהו יודע למה הגיע לרז כזה אגרוף?

לאאאאאאאאאאאאאא ספר/י לנו בבקשה נורא מעניין

ממה ששמעתי שרז וחברתו הציקו ליריב והתעללו בו עד שפקעה סבלנותו והוא פשוט חיכה לו והחטיף לו....

העניין נידון בבית משפט וזיכה את יריב מכל אשמה. בארץ דמוקרטית בתי המשפט הם המקום לדון במקרים שכאלה ולא פורומים .כדוגמת הפורום הזה. יריב כיום רואה חשבון מאוד מצליח בחברה כלכלית מובילה במדינה ומוכיח את יכולותיו האינטלקטואליות שבהם התברך.

מה דעתכם לארגן פגישת מחזור של מחזור 1963??? אם נראה לכם צרו קשר באתר מיקי

מי זוכר ויודע אודות מרים ואנה ? חברתי הטובה ככל הידוע לי נשואה פלוס לא יודעת שם משפחה נוכחי היינו חברות צמודות

אם היא למדה באחד העם, תנסי לשאול בין החבר'ה של המחזור שלך כאן, באתר הזה (בפורום המחזור שלך)!

אכן כך עשיתי מה לא ברור?

מירי וייסמן - שכונת האוצר רח' טיומקין חדרה

תודה האם זו את? או שעזרת/ה לי על כל פנים אלף תודות

מי זוכר את המורה מוריס המורה לאנגלית?

שמו המלא - מוריס רשתי.

מורה מהדור הישן. ואולי עוד חסרים לנו היום מורים כאלה. אחד האנשים שאני חייב להם עד היום תודה על האנגלית הטובה שלי.

מוריס רשתי באמת מורה מהסוג הישן! אבל ישן באמת , שעל שיטת הלימוד הפרימיטיבית שלו אבד הקלח!! בתקוה שלא יקומו עוד מורים כמוהו.

מוריס היה מורה מצויין שבאמת לימד אנגלית כמו שצריך הרמה שלו היתה גבוהה בהרבה ממה שהוא היה אמור ללמד אבל זה מה שהיה מיוחד בשיטה שלו

מוריס עשה לעצמו חיים קלים! כשמספר בנים הפריעו, הוא הרחיק משעורי אנגלית את כל הבנים שישבו מסביב, כולל אלה שלא הגיע להם , כולל אותי ובגללו פיגרתי בחומר למרות שלא הגיע לי,לא אשכח לו זאת לעולם! היום היו זורקים אותו לכל הרוחות! מורה עלוב!

אני לא יכולה להגיד אם מוריס היה מורה טוב או לא - אבל אני זוכרת את ההכתבות שלו - כשהיה בודק אותן בקול לעיני כל הכיתה. תחילה היה קורא את שם התלמיד ואז מתחיל לעבור על המילים שנכתבו בצינו בקול את המספר 10. ואז כשפוגש טעות ראשונה היה מוחק בטיאטרליות מילה מהדף ומכריז בקול 9 וממשיך כך עם הטעויות (כשהציון ממשיך לרדת) והילד האומלל שנגזר עליו להקשיב להתנפצות התקוה (ל- 10 כמובן) לאוזני כל הכיתה.

ואם במורים לאנגלית עסקינן - מי זוכר את שולמית אהרונוב?

ודאי. זוכרים את שולמית אהרונוב. לימדה אותנו אנגלית באמצע+סוף שנות השישים. היא זו שהניחה לנו את יסודות האנגלית. זכור לי שכאשר למדנו את האותיות, לכל אות היתה מלה מייצגת שמתחילה בה. למשל "J" היה "Jam". היא חילקה לנו דף בצבע כתום-חום, עטוף בצלופן עם כל האותיות באנגלית על סגנונות הכתיבה שלהן בדפוס ובכתב. לזה צורף מין דף קטן כפול ובו דוגמאות של אותיות (כבר לא זכור לי מה היה ההבדל בין שני הדברים). היא נתנה לנו לקרוא את הסיפורים בהוצאת "לונגמאנס" ואח"כ היתה בוחנת אותנו. פעם התעצלתי לקרוא בחופש את החוברת וכששאלה אותי מדוע לא קראתי, השבתי כי לא היה לי זמן... בסך הכל, היא זכורה כמורה טובה, אולי קצת דרשה מאיתנו יותר מידי. לא היו לי תלונות נגדה. אם אינני טועה, בנה עמוס, נהרג במלחמת יום הכיפורים. האם זה נכון? מה קורה איתה היום? מישהו יודע?

לא נמאס לכם לדוש במורה העלוב הזה??????????

כשאני חושב על מוריס אני נזכר בתיק "גיימס בונד" בלוי 5 פלוסים, 2 מינוסים, וכו'

איך לא כיבדנו את יקותיאל,את גרשמן ואת שרגא?! גם לא כיבדנו את לאוי( קובץ) והיום??? היום מי מאתנו מכבד מישהו? מעטים מאיתנו יודעים לכבד אחרים, לצערי. אז איך ומי ילמד את ילדינו איך לכבד אחרים: הנהג ש"חתך" אותך בדרך לעבודה, דוסים, ערבים, גוים, זונות וגנבים מי מאלה אנחנו יכולים או רוצים לכבד?????

מי זוכר את הקיוסק של אוסקר מול בית הספר??????????????

דובר על הקיוסק המיתולוגי בעבר. ראה בהיסוריה...

מישהו זוכר את המורה דרורה קלינסקי אני מקווה שלא טעיתי בשם המשפחה היא לימדה גיאוגרפיה. את המורה עליזה רוזנוסר.

דרורה קליסקי היתה המחנכת שלנו בכיתות ו+ז (המחזור שהתחיל בשנת 1961). בסוף כיתה ו' היא התחתנה עם קליסקי (קודם נקראה רוזנפלד). היא היא לימדה אותנו כמה מקצועות, ביניהם גיאוגראפיה. עליי הטילה להכין את פינת הגיאוגראפיה (שכללה בין היתר את דגלי רוב מדינות העולם). בסך הכל היתה מורה טובה. בנה - רן רוזנפלד רשום באתר. מה פירוש: את המורה עליזה רוזנוסר? (כך רשום!) - האם הכוונה אם מישהו זוכר גם אותה?

דרורה קליסקי היית הגם המחנכת של המחזור שהתחיל בשנת 63 ,אך הרבה לא זכור לי ממנה, באותה התקופה נדמה לי שהמחנכת של הכתה המקבילה היית ה רות רוייכמן, שעברה אחר כך, כך שמעתי כשכבר עזבתי את חדרה , לנהל את היסודי החדש שהוקם ע"י המשטרה של חדרה. מיקי

דרורה קליסקי למידה את מחזור ס"ט גיאוגרפיה ועליזה רוסזנוסר היתה המחנכת של ח-1 זוכרים....

מי זוכר את המורה שושנה וייסברוט יתכן שאני טועה בשם המשפחה מורה מצחיקה נמוכה תמיד צחקה והתבדחה על הגובה שלה גם הבן שלה למד אתנו דני לא זוכרת את המקצועות או מקצוע שהיא לימדה העלו זכרונות

זוכרים גם זוכרים, וזהו שמה: וייסברוט. היא לימדה אותנו (שנות השישים המאוחרות) חשבון. חוץ מדני, יש לה בן ושמו אלי (ששייך למחזור שהתחיל בשנת 1962). כמו כן, יש לה בת נועה שמבוגרת מאלי, להערכתי ב- 3 שנים לערך, ולפי מידע שקיבלתי היא משמשת רופאה. אם אינני טועה השניים האחרונים, לפחות, רשומים באתר חבר'ה. בסך הכל היא זכורה לי כמורה טובה ויסודית. היא נפטרה לפני כשנה.

תודה תודה כמה כיף לשמוע או לפחות לקרוא מעל המסך (זה כמעט כמו לפגוש) חבר'ה מן העבר ממש מרגש על כל פנים שוב תודה וממש מצער אותי שהמורה החביבה איננה איתנו עוד שאלה קטנה למה בעלום שם איך אדע עם מי אני יוצרת קשר? אתי

את לא אמורה לדעת עם מי את יוצרת קשר כאשר מדובר במדור "הרכילויות" (רשום שם במפורש שזה בעילום שם). חוץ מזה, איך אנחנו יכולים לדעת מי את, אתי? אם זה כל כך חשוב לך, את יכולה לשאול את השאלות ששאלת בפורום בית הספר או בפורום המחזור שלך (ואז זה הפורום מצומצם יותר), ואז בין אם תרצי או לא, באופן אוטומאטי שמך יופיע כשולחת. מטבע הדברים כאשר מדובר ברכילויות לא תמיד נוח לשולח להזדהות (בייחוד אם מדובר בהשמצות, אבל במקרים שאת העלית בהחלט ההיפך הוא הנכון).

נימת הכעס מיותרת אפשר להיות יותר נעימים בשיחה גם שזה בעילום שם אפשר להיות פחות אלימים הכעס לא בריא ומצאתי לנכון להפנות את שאלותי דווקא במדור זה אז.....

מורה חכמה, צינית, ממזרתה, לימדה מתמטיקה מה שהיה שנוא עלי אבל אותה חיבבתי למרות שקצת חששתי מלשונה החדה.מתה מסרטן לפני כמה שנים.

נכון המורה שושנה לימדה רק מתמטיקה, לא ידעתי שנפטרה.

מי זוכר את המורה גרשון היה מחנך שלי בכתה ה' ומלמד גאוגרפיה בשאר כתות בית הספר זכור לי ארוע שובב זה היה יום שלישי אני זוכרת טוב ובשעור השלישי אנחנו התלמידים כיוונו את השעון בשעה אחת קדימה כאילו לשעת סיום ואז כולנו עזבנו את שטח בית הספר והתמקמנו בשדרה דרומית לבית הספר ורק תלמידה אחת נשארה בכיתה שמה ליאורה והיא דיווחה לנו כי כשהמורה נכנס לכיתה וראה את הכסאות מורמים על השולחן הוא כעס מאוד והלאה מה היה אני לא זוכרת מי שזוכר מוזמן להוסיף עוד פרטים מיד עם סיום כתה ה' בשנה זו קיבלנו את רות רוייכמן לשלוש שנים כמחנכת אתי

שכחת לציין: שם משפחתו של גרשון, באיזו שנה מדובר (לפחות בערך) ואולי גם שם משפחתה של ליאורה? אל תשכחי שבית הספר קיים כבר עשרות שנים... תני לנו קצת טיפ, ואולי נוכל להיזכר ולהוסיף פרטים.

ברצון הייתי מציינת את שם משפחתו של המורה גרשון אילו רק הייתי זוכרת מדובר בערך בשנת 63 או 64 בערך מעבר לזה נתתי טים כזה ברור עניין הבריחה מהכיתה ומיד לאחר סיום כיתה ה' קיבלנו את המורה רות רוייכמן כמחנכת את שם משפחתה של אותה ליאורה גם איני זוכרת שמות שאני כן זוכרת: מירה כוגן או קוגן , רחל נחושטיין, בתיה שינפלד, מזל בן דוד אביגדור רוטמן, אלדד לא זוכרת שם משפחה , רות סמו היתה בשכבה, פיה גרוזמן היתה בשיכבה בכיתה מקבילה, אני ממש משתוקקת לדעת מה איתם זה ממש מרגש אותי חוץ מזה למה הכותבים כותבים בעלום שם? שמי אתי או אסתר ביסודי

ראי הצעתי ביחס למכתבך אודות שושנה וייסברוט. לפי השמות שאת מזכירה, נראה לי שאני קטן ממך בערך בחמש שנים. האם את מתכוונת לרחל נחושתן [לא נחושטיין] (היום שגיב) שהנה מורה לערבית בתיכון חדרה? שוב, ביחס לשאלות שאת שואלת לגבי החבר'ה שלך וגורלם אני מציע לך לשאול את זה בפורום של המחזור שלך (ואז הסיכוי שלך לקבל תשובות יהיה רב יותר). לעומת זאת, במדור רכילויות את יכולה להעלות נושאים יותר כלליים שנוגעים לכלל בית הספר, לאו דווקא למחזורך (אלא אם כן בפירוש אינך רוצה להזדהות והדברים מתייחסים אפילו לשיכבה שלך). בפורום בית הספר את יכולה להעלות נושאים כלליים שיכולים לעניין את כלל בית הספר, ואינם רכילויות. מציע לך להיכנס כ"תרגיל" לכל אחת מהאפשרויות ולקרוא כמה הודעות. אז תביני יותר טוב את ההבדלים. בהצלחה.

תודה לא צריך לכעוס על כל פנים מקבלת ביקורת בונה ואכן השם הוא נחושתן ולא כפי שכתבתי ואכן הפרטים עליה נכונים ולקוחים מרשימת חברים תודה

המורה גרשון, או "גרגל'ה" , כפי שכונה במחוזותינו היה המחנך של אחת הכיתות במחזור שהתחיל ב 1963 והוא חינך אותנו במשך שנתיים. כבר אז היה מבוגר ונדמה לי שמספר שנים לא רב אחר כך הוא פרש לגמלאות.

גרשמן. גרשמן? כן, גרשמן.

אתי, בלבלת את כולם! כפי שנכתב קודם, את מתכוונת ככל הנראה לאלימלך גרשמן. תכנסי לכל הרכילויות שבאתר ותמצאי שכבר דובר עליו די בהרחבה.

נכון , התבלבלתי בשם תודה על העדכון ולא התכונתי לבלבל מצטערת , העיקר , שמישהו כאן הבין אותי ואני מקווה שיש מי שיזכור את החויה הזו ואיזה שובבים אמיצים היינו

ימי הספורט, שהיו גם ימים ללא לימודים ובעיקר ימים שמחים שלי, של נצחונות בריצה לשישים מטר, תמיד הגעתי ראשונה, מתנשפת וגאה...זוכרים את צביקה עמלי שהיה אלוף האלופים וגם זכה באליפות ארצית. אויה, אויה, מה לנו התחת הענק הזה מאחור?? איך לא שמנו לב???

צבי עמלי היה אגדה. החל מכיתה ה' עד כיתה ח' זכינו כל שנה בזכותו בגביע ביום הספורט. בדמיוני אני זוכר את המצטיינים הבאים בימי הספורט: יוסי כהן, האחים יאיר ומאיר ליובין, רמי זינגרמן (כיום עמירם שירן), יהודית ודב דיקר. ראו פרטים נוספים במדור הרכילויות תחת הכותרת: הספורטאים הטובים ביותר של אחד העם בכל הזמנים.

ראה פורום מחזור 1957 (תחילת כתה א' } אולי זה יעזור יש שם אחד בשם הזה בברכה

אתה/את מתכוון/ת כנראה לרשימת החברים של 1957 (שאפשר לעיין בו בחופשיות כמו בכל רשימה של שנים אחרות), ולא לפורום מחזור זה. ברשימה מופיע אכן יוסי כהן, בסבירות גבוהה הוא הוא הספורטאי המהולל. לדעתי, מי שאינו שייך למחזור 1957 אינו יכול להיכנס לפורום המחזור הזה. במלים אחרות, מי כל אחד יכול להכנס אך ורק לפורום המחזור שלו בלבד. האם אני צודק?

הפנתי אותך לפורום 1957 כי שם ראיתי את השם שאתה מחפש אני שייכת לפורום 1957 תחילת כתה א' מעבר לזה לא הבנתי דבר. מה הקשר אם יכולים להכנס לפורום מסוים או לא חוץ מזה אני לא זוכרת תלמיד בשם יוסי כהן . עוד משהו בקשר לפורום כל אחד יכול "לפברק" לעצמו פורום השאלה מה יוצא לו מזה וזה פחות יעניין אותו כי אז הוא "מתערבב" עם חברה שהם לא בשכבה שלו. מקווה שהבנתי ואם לא ... פרש נמק והסבר ביי ביי

אני מבין שאת שייכת למחזור 1957 (כיתה א'). ובכן, את ואלה שרשומים במחזור זה יכולים להיכנס לפורום המחזור הזה באופן אוטומטי. בדף הראשון יש לך גם פורום מחזור 1957. אני, למשל, ממחזור 1961. לי בדף הראשון יש פורום מחזור 1961. אין לי פורום מחזור 1957 בדף הראשון ובאף מקום אחר!!! כך שאני, למשל, וכל אלה שאינם רשומים במחזור 1957, אינם יכולים להיכנס לפורום מחזור זה. את, למשל, לעומת זאת, אינך יכולה להיכנס לפורום מחזור 1961 (הוא לא קיים אצלך!). עם זאת, נקודת המפגש של שנינו יכולה להיות בשתי מסגרות אחרות: 1) בפורום הכללי של בית הספר 2) ברכילויות. האם הסברתי את עצמי באופן ברור?

כן אכן אני שייכת למחזור 1957 (כתה א') מה שכתבת לא מדוייק ולא לזה התכוונתי כשכתבתי שכל אחד יכול "לפברק"( רק שזה לא מעניין כפי שציינתי) בדף הראשון האם אני ברורה?

עכשיו לגמרי אינני מבין אותך. בנוסף, המשפטים שלך קצת מסורבלים, ללא סימני פיסוק - מה שמקשה עוד יותר להבין את כוונתך. אני חושב שבהודעה הקודמת שלי אליך הבהרתי עצמי בצורה פשוטה הגובלת באינפנטיליות ממש (עם הסבר מוגזם)... לא נורא. על כל פנים, סטינו מהנושא העיקרי שהנו ימי הספורט באחד העם!!!

זוכרים את הבמה שהוקמה על מגרש הספורט ובכל שנה לקראת חג השבועות קיימה כל כיתה או כל מחזור אימונים בצעידה לקראת החג? כל אחד היה מגיע לבמה ומניח את הסלסלה שלו אל מול "הכוהנים" של בית המקדש. היו סלסלות שבתוכן היו גם יונים - כך זכור לי. כמובן ברקע התנגן לו השיר הנצחי: "סלינו על כתפינו, ראשינו עטורים, מכל קצות העמק הבאנו ביכורים...". שיר נוסף שהושר (מספר עמוס): "והטיפו, והטיפו ההרים עסיס, וכל הגבעות תתמוגגנה...". מי זוכר חוויות נוספות מהטקס?

אחד החגים החביבים עלי ביותר עד היום. זוכרת גם את ריקוד הבנות על הגג של החדר של קובץ המנהל, כולן לבושות לבן, כמובן, לפי צלילי "ה-השקיפה, אל מעון קודשך, מן השמאאאים..." כלכך התרגשתי להביא את הטנא שהוכן מסלסלה ירוקה של תותים, מקושטת, פרחי ציפורן בצדדים ושיר אמיתי בלב...ת-ע-נוג !

ואתם בכלל לא מעריכים את מי שעושה בשבילכם דברים הייתי בישיבה ואני מתבישת שלא עניתי והגנתי אבל המנהלת שיושבת ולא עושה כלום כשמתקיפים את מי שתרם הכי הרבה לבית ספר ועשה אותו מה שהיום הוא נמצא מבלי להעריך אותו בכלל ואתם מעיזים לבקש עוד עזרה ואתם יודעים טוב מאוד על מי אני מדברת . תלמדו להעריך תודה קודם כל. צבועים שכמוכם איפה קליפר דליה איזו אישיות היתה לה איפה אתם צבועים שכמותכם ? נכון זה בעילום שם כי הבן שלי עוד בבית הספר ואני חוששת כי צבועים שכמוכם יכולים הכל לעשות גם להזיק לילד כי אמא שלו כותבת את מה שהיא חושבת אבל אני הייתי מוכרחה להוציא את זה כי פשוט הגעיל אותי אפילו שעברו כמה חודשים מאז הישיבה . לפחות עשיתי את זה בלי שמות כשאני למדתי בבית הספר לא היה לנו הרבה אבל היה כבוד והערכה . בקיצור תתבישו!!

קודם כל תרגעי - גם קצת צחוק או הגזמה פה ושם לא מזיק. דבר נוסף - את יכולה לחזור לישיבה ...

על מה מדובר בכלל? למה את לא כותבת שמות של המגעילים האלה?

אני לא יכתוב שמות כי מי שהתעסק בבית ספר מהצד של ההורים בשנים האחרונות יודע טוב מאוד מי תרם הכי הרבה לבית הספר מי עשה אותו כמו שהוא היום אפילו שאני יודעת כמה צחקו עליו ולעגו שהוא סתם חולם ואני מודה שגם אני היתי לא פעם מאלו כי לא הבנו אותו הוא גם לא האיש הכי נעים אני מסכימה אבל אני היום מבינה למה הוא כזה הוא לא נותן לאף אחד לעלות עליו ועם הכל הוא עשה הכי הרבה לבית ספר ובית ספר נראה כמו שהוא נראה זה בזכותו וכשהיתה הישיבה המגעילה הזאת לא יצאה להגנה שלו המנהלת שיודעת טוב מאוד כמה היא חיבת לו. רק שאנחנו לא יודעים להעריך ועכשיו הנה מבקשים שוב פעם תרומות וכולם יודעים טוב מאוד שהוא לא היה צריך לבקש תרומה של חול הוא היה דואג שיהיה. אז למה שניתן כשלא יודעים להעריך ?

אני מבין עכשיו על מה את מדברת אני לא יודע למה לא להגיד את השם שלו למה מסתירים אותו? הוא עשה דברים טובים לבית ספר שמעתי שגם עזר ללא מעט משפחות אבל אם את חושבת שכך יותר טוב אז בסדר אני חושב שזה מפוספס למה שלא ידעו כולם אבל אחרי כל הרגשנות שאת כותבת אני חושב שאת צודקת

נו באמת - הגזמתם אתם וכל נותני התגובה. זה הרי חסוי. תכתבו על מי ולמה ובא לציון גואל.

לא הגזמתי . בגלל שהוא לא כאן וגם אחרים אני לא רוצה לפגעו בטעות באף אחד ובגלל שזה אנונימי אני חושבת שצריך להיות יותר אחראים. הקיצור מי שמעורב בענינים של בית ספר יודע בדיוק על מי אני מדברת אני אמרתי את זה כאן כי ראיתי ששוב פעם מבקשים תרומות ואני זוכרת שהתרגזתי אז והתרגזתי שוב כשראיתי את המודעה הזאת פשוט בית הספר והמנהלת לא יודעים להאריך את מי שעושה טוב ותורם

מישהו זוכר את החווה החקלאית שאליה היינו נוסעים מדי שבוע ? אז נסענו עם מעין משאית נוסעים, איך שהמשאית הגיעה כולם היו רצים כדי לתפוס מקומות בקידמת המשאית. זוכרים - מחזור ס"ט.

נא עיין/עייני ברכילויות המתחילות בתאריך 10 באוג' 02' בשם: החווה החקלאית - ערוגות פלז - ספרו חוויות כאן! שם פרטים נוספים על החווה.

אני בקשר עם רבקה וכל מילה שכתבת נכונה. אשמח למסור לה זאת . הלואי ויהיה בך האומץ לרשום את שמך כי היא מאוד תשמח.

אני לא זקוק לאומץ מסויים מפני שאני גאה להיות אחד מתלמידיה של המורה הגב' ריבקה מי-טל ולכן שמי הוא ליאור אופרכטר וכן אבקש למסור לה דרישת שלום ושנה טובה

ריבקה מי טל הייתה המחנכת שלי מכיתה א' עד לכיתה ג', ריבקה היא אישה נפלאה ומורה בעלת רגש לילדים, ואז לאותה תקופה זה היה די נדיר, אני זוכר אותה עד היום משנת 1976, זאת המורה היחידה שאני זוכר שהייתה כה אנושית ולצערי הרב לפני כמה שנים טובות נהרג אחד מבניה בלבנון אם אני זוכר נכון. היום אני אבא ל2 ילדים ואני מקווה בכל ליבי שלילדי יהיו מורים כמו ריבקה מי-טל, מי היה מאמין שאני אשבח מורה מכיתה א' אבל, ריבקה היא לא רק מורה אלא היא דמות דומיננתית שתמיד אזכור אותה לטובה אי שם במעמקי ליבי.

נו דומינו ! הוא מצחיק בצורה לא ייאמנה . הוא גם היה רקדן מוצלח אצל יודית שוויצר ... אח איזה עלם !!!

משפחה מוצלחת סאחחטטןןןןן

כל הכבוד על הכישרון רונן ,שיחקת אותה בנערת השנה מקצועי ביותר !! מרגש ביותר

נכון גם אני ראיתי והתרגשתי. אני מכיר את הנ"ל מילדות והיה תענוג לראות. מה עושה אחיך אילן?

אחיו של רונן זה פיני פלד(חדד) מחזור ס"ט

נכון ויש עוד אח- אילן.

זוכרים את שיעורי זהירות בדרכים. נדמה לי שזה היה בכיתות ז'-ח', אולי גם לפני-כן. היו שיעורים תיאורטיים שכללו לימוד חוקי התנועה והתמרורים וכו'. המורה היה השוטר ציון מנובלה. בנוסף, מידי פעם יצאנו לתחנת המשטרה למגרש שהיה מיועד לתירגול השיעורים. היו מכוניות עם דוושות וכן אפניים, וזה היה כיף גדול! מי שיש לספר אפיזודות הקשורות לנ"ל, מוזמן לספר כאן.

נשוי ואב לשני בנים. גר בתל אביב. סיים כלכלה . איש קבע.

סיגל לוי פרסמה הודעה על מכתב שרשרת העשוי להביא עמו כסף. ברצוני להגיב ולספר לסיגל שעברתי את אותה שרשרת מתוך אמונה אמיתית ודבר לא קרה. נראה שאת הרווחת בגדול... לא ברור למה ומדוע אצלך זה הצליח אך אצלי וחברות קרובות, כלום......

בין "הקומפלקס" של חדר האחות (הבניין הישן ביותר של ביה"ס) לבין המבנה בעל שתי הקומות בצורת "L" (שכלל פרוזדור תחתון ארוך עם כניסה קטנה דו-צדדית, צפון-דרום, מאונכת לפרוזדור) היה מבנה מוארך, אף הוא בצורת "L" שבקצהו הצפוני היתה ההנהלה והמזכירות (עם צבי קובץ המנהל וחווה קריסטל המזכירה הנצחית). לפני ההנהלה היו כמה חדרים, ביניהם הספריה, חדר משחקים (אפילו שחמט היה שם; זכור לטוב עמי קינסטלר-קהת ז"ל ששיחק שם, למשל) וגם מספר כיתות לימוד. הבסיס של ה- "L" הזה הסתיים במבנה, כמו בית, חד קומתי, עם גג רעפים, ושם כמובן היתה כיתת לימוד. לפני מגרש המשחקים היו 2 או 3 רמפות. הרמפה הקרובה למגרש שימשה בדרך כלל למי שניהל את מפקדי הבוקר, וברמפות העליונות יותר היו משחקים על פי רוב כדורגל. ואם מזכירים את מגרש, הרי במגרש המפקדים היינו מרבים לשחק כדורגל (היו שני שערים ברמה טובה). וצמוד לו לכיוון מערב היה מגרש הכדורסל ולידו כמה עצי אקליפטוס ענקיים (כמדומני חלקם עדיין חיים ונושמים). מי זוכר את חדר הטבע (של דליה שרתוק) שהיה בערך בקצה הצפוני של ה- "L" האחרונה וצמוד להנהלה/המזכירות מצידו השני, אבל "שקוע" בתוך הקרקע כשמספר קטן של מדרגות מוביל לפתח הכיתה (זוכרים את השלד המפחיד?). זוכרים את בית המלאכה של פוקס, שהיה בערך מול חדר טבע, לכיוון מערב? גם אליו היו יורדים במדרגות (3-4). ובית השימוש (המצחין, חייבים לומר) - מין מבנה של "ד' אמות" עם שני צוהרים (כמדומני) קטנים (חלוקה לבנים ובנות). וסככת האופניים - מי זוכר היכן היתה? האם בקצה הצפוני או בצד המזרחי, ליד העץ הענק (סגלון או צאלון, כמדומני)? והערוגות שבכיתות הנמוכות (בשנות השישים) היינו מגרפים ואולי זורעים משהו. את המסעדה כבר הזכירו ברכילויות - גם היא כמובן כבר איננה. ונסיים בכניסות/היציאות לבית הספר: הכניסה הראשית היתה בצד דרום (רחוב אחד העם). כניסה נוספת היתה בצד מערב והיא קיימת גם היום, ולא רחוק ממנה (בצד מערב) כניסה לכלי רכב (בדרך כלל לפינוי האשפה מהמסעדה). == אם יש למישהו מה להוסיף או לתקן בקשר למבנים הללו שכבר אינם, זה המקום (ייתכן שבית המלאכה של פוקס קיים פיזית, אך אינו משמש בתור שכזה, כמדומני). אח, נוסטלגיה, נוסטלגיה - מוכנים/מוכנות לחזור לזמנים ההם? - אני, כן (אבל מי ייתן לי?...) דרך אגב, מישהו זוכר פריצה להנהלה (גנבו כסף, כמדומני) או שריפה שפרצה שם (מה לעשות הזכרון נחלש...)? - אתם/אתן מוזמנים/מוזמנות להזכיר מה באמת היה שם (וזה היה צריך להיות בשנות השישים; אבל אולי היו מקרים נוספים בזמנים אחרים).

אכן נוסטלגיה, יפה להיזכר בימים ההם סוף שנות השישים, אך גם קצת עצוב, זו תקופה שלא תחזור לעולם, רק אפשר לכתוב זכרונות - יפים בדרך כלל. זכור לי מבנה חדר המלאכה עם המורה מלי, היה אז במבנה שמול רח' אחד העם בצד של הכניסה לבית הספר, חדר עם ירידה במס' מדרגות, מבנה ממש מתחת לאדמה.

כל הכבוד לזכרון !! בכל נכון. צריך לבקר במקום עכשיו. למה לא מארגנים איזה כנס מחזורים גדול ?. דבר נוסף - מענין מי כתב את כל זה ? !

זוכרים את שעוריי אנגלית -צופים בטלויזיה במקלט למטה ובכלל כמה ישבנו במקלט האומלל במלחמת יום הכיפורים

למתעניין מי כתב את כל זה (סקירה של מבני בית הספר): אם תזדהה, ובסוגריים תרשום את שנת המחזור (כלומר שנת תחילת לימודיך באחד העם), אחזיר לך הודעה אישית. פשוט אינני מעוניין להיחשף בפומבי, אולי גם בגלל ביישנות.

יובל א. או יובל ר.?

רובינשטיין

יובל - תודה. זה תיאור נהדר ומדוייק. הספרייה שימשה גם את מערכת העיתון. היתה שם מכונת סטנסיל (ריח הדיו המיוחד עולה באפי...). מערכת העיתון היתה אחראית גם על סידור הדפים והידוקם - מטלה מייגעת שאהבתי מכיוון שלרוב נעשתה בזמן הלימודים (שיעור חשבון, למשל...) אני תוהה אם נשמר בבית הספר ארכיב של מהדורות העיתון... עזרא

קשה לי להאמין שבביה"ס נשמר ארכיב של מהדורות העיתון. גם אני מחפש שני גליונות מסויימים של עיתון "הדרים" שבהם פורסמו 2 חיבוריי (בערך בשנים 66-67). מי שיודע על קיום "ארכיב כזה" או שנשמרו אצלו אי-אלו גליונות העיתון מתבקש לתת סימן כאן. תודה.

הזדמנתי לאחרונה לחדרה ולא יכולתי לעבור ברחוב הרצל פינת אחד העם ולא להיכנס למקום שבו ביליתי כמה שנים טובות מחיי. במבנה ההסטורי שבו למדתי בכיתה א וב' ושם באמת היה חדר האחות, לא נגעו כמובן. זהו מבנה הסטורי מלפני כ-100 שנה. את מבנה ה-L שהוזכר מעלה לא הצלחתי לזהות. לדעתי הרסו אותו זה מכבר. היה זה באמת המבנה ששימש כמרכז החיים של בית הספר. המבנה החדש יחסית, שקרוב לכניסה מצד רחוב הרצל, הוגדל גם במספר קומותיו וגם במספר אגפיו. לקח לי זמן לא מבוטל לנסות ולשחזר איפה הייתה הכיתה שלי. מגרש הכדורסל שבקצהו הייתה סככת האופניים הגדולה כבר איננו כמו גם סככת האופניים עצמה (כנראה שהילדים כבר לא מגיעים לבית הספר עם אופניים). מגרש הכדורגל הצמוד למקלט שגגו שימש כבמה למפקדי הבוקר עדיין קיים. אתם זוכרים את מפקדי הבוקר עם התעמלות הבוקר עם המורה המיתולוגי להתעמלות טוביה כהן, עם מרש צה"ל או זמר הפלוגות בסיומו. אך היו ימים איתי גור מחזור 1971

צריך להזכיר גם את אולם ההתעמלות. שהיה מערבית למגרש הכדורסל. לאולם הובילו מדרגות בכיוון מטה, ועוד לפני הירידה, משני הצדדים היו חדרי ההלבשה (כמדומני, השמאלי לבנים; הימני לבנות). בתוך האולם מצד שמאל, בסוף, היתה במה (שלעיתים שימשה גם לכל מיני הצגות ומופעים באירועים שונים). שם גם, נדמה לי, אוחסנו המזרנים הספוגיים הלבנים שעליהם נחתנו לאחר הקפיצות על החמור, הטרפז (כך קראו לזה? - מין קונסטרוקציה מודולארית מעץ שצורת הפיאה שלו טרפז ובקצהו העליון ריפוד), הטרמפולינה, הטבעות וכו'. מישהו זוכר עוד מכשירים שהיו באולם? כמובן, היו הסולמות שניצבו בצמוד לקיר המערבי של האולם. זכורים לי כדורי התלי (כדורים עם חבל קצר שקשור אליהם) ועוד כדורים כבדים מאוד (דמויי כדורסל, או שמא אלה היו כדורי התלי???). זכור לי טוביה כהן, המורה הנצחי להתעמלות, מדגים לעיתים איך לעשות נכון עמידת ידיים או עמידת ראש. האם מישהו זוכר פרטים נוספים הקשורים לאולם הספורט ולשיעורי ההתעמלות? חוויות ואפיזודות משנים עברו?

יפה !- תיאור ממש מדוייק גם לי זכור אולם הספורט ממש כך. זכור לי גם בשיעורי הספורט, את התוף של המורה טוביה את התוף עם המקל, בזמן שהיינו עושים חימום לפני שיעור הספורט. וגם את המורה לספורט מלי היא עדיין מלמדת ? מחזור ס"ט

מחזור סט מי מעוניין בפגישת מחזור? אולי נוכל לארגן משהו? אם יהיו כמה אמיצים שייכנסו לפורום ונוכל לארגן מפגש. ובכן כל מי שאמיץ מוזמן להגיב.

אשמח לפגישת מחזור, איריס

פגישת מחזור - נהדר - אשמח גם לעזור -דרורה

ok חברה ס"ט בואו נתקדם לפגישת מחזור מקום תאריך שעה מה דעתכם על 19 באוקטובר יום שבת למי יש חצר בבית . כל אחד יביא משהו (כיבוד) ונתארגן אנא הביעו את דעתכם העבירו מסר לכל מי שאתם בקשר איתו ונתקדם

גילוי שיניים"...

מוצע כאן להעלות זכרונות קצרים מהחווה החקלאית - ערוגות פלז. בתור התחלה - זכור לי שבכיתות הגבוהות יותר (כנראה מכיתה ז' לערך, אך אולי לפני כן) היינו נוסעים פעם בשבוע במשאית עם ספסלים (טיולית) לחווה. חוץ משיעורים עיוניים עם אפרים ממלוכ, יוסף פוטש, טלמן (שמו הפרטי נשכח, אולי אלי טלמן; בנו נפתלי למד אף הוא באחד העם בערך במחזור שהתחיל ב- 1959) ואיזשהו דני (אם מישהו זוכר מורים נוספים, נא יציין כאן), כמובן ניכשנו עשבים, עשינו מנבטות וגם מכרנו לשאר תלמידי הכיתה ירקות ובוטנים. נדמה לי שאהרון (תימני שחבש תמיד מגבעת) הדריך אותנו בעיקר בעבודה החקלאית. היתה לנו הפסקה באמצע העבודות החקלאיות, ואז נחנו תחת עץ האלון הענק, שם היו ספסלים וברזיה, ושם גם אכלנו את ארוחת העשר, כמדומני. אגב, יוסף פוטש, שהזכיר איזשהו איכר קלאסי, היה מדבר עם ב' דגושה, זכורות בעיקר המלים: זבובים ועגבניות. מישהו אמר שזהו מבטא של הגלילים או של היבנאלים במיוחד. אם למישהו יש זכרונות נוספים, חוויות, אפיזודות ואנקדוטות הקשורות לחווה, זהו המקום.

שמו הפרטי של המורה טלמן הוא נפתלי ושם בנו אלי. המשיך בלימודים גבוהים, ונאחל לו אריכות ימים עד 120.

הרבה לפני שחלמו על ערוגות פלד נזכור את הגינה שהיתה בשטח הצמוד למגרש הספורט מצפון בצמוד לבית-הכנסת הישן. לאחר מכן עברה הגנה לשטח גדול יותר ברחוב הרצל מול השדרה. מהמקומות הללו יש הרבה חוויות ישנות בשנים 1952 - 1960 ובהמשך !

נכון, הגינה שהיתה צמודה לבית הכנסת היתה קיימת עוד בשנות השישים המוקדמות. אבל אינני זוכר את הגינה שברחוב הרצל אחרי כן, מול השדרה. אני מבין, אפוא, שהגינה הזאת היתה מחוץ לבית הספר! אפשר לקבל תיאור מדוייק יותר היכן זה?! באילו שנים מדובר?

המורה לאומנות שהתעקש לא ללמד איך לציר ציפור או גמל , ע"ע מוסיה מה שמה, ודרש מאיתנו לעשות משהו מקורי וחצי כיתה היתה בהלם . ואח"כ רצו לפטר אותו...

איש שמנמן ונחמד מיוחד מאוד שכנראה לא הבינו אותו. אחר כך הוא פרש לעין הוד. מה איתו היום? מישהו יודע?

מבירור עדכני, עולה שויקטור חלבני (במקורו חלואני, דרך אגב) מתגורר בצפת, יש לו גלריה מיד בתחילת הרחוב של הגלריות. בנוסף לכך, כל צפת מלאה בפסלים פרי יצירתו, ויש גם איזשהו יער על שמו בצפת (בעודו בחיים). אכן, איש יוצר, אמן ורב-פעלים. אגב, מי זוכר את שני בניו: יובל וגיורא (האחרון, נדמה לי הצעיר יותר).

יובל חלבני נכנס לאתר, אפשר לנסות לשוחח איתו בנושאי אמנות וצפת, ולמסור ד"ש לאבא ויקטור

בכניסה לצפת מכיוון ראש פינה יש שטח ענק המיועד לגן פסלים של ויקטור בגן יש כיום עשרותפסלים גדולים ומרשימים ועד כמה שידוע לי - עוד היד נטויה והוא מפסל עבודות נמהדרות ולידו עוזר בנו יובל. ויקטור מפורסם כיום בכל העולם ועורך תערכות רבות

ויקטור חלבני היה מורה מעולה ומקסים זכור רק לטובה ... בטח כי תמיד קיבלתי אצלו מצויין היתי שמחה לדבר איתו ... ולראות עבודות שלו

אמן שהקדים את זמנו. מחונן. יש תמונה שלו (אולי יותר מאחת) במוזאון לאומנות מודרנית בניו יורק. מקווה שזוכרים את התפאורה המיוחדת להצגת סיום- 3 תפאורת מצוירות על משולש שסיבבנו להחליף במה? פשוט אדם יצירתי ומדהים שנעים להזכר בו ובפועלו!

ויקטור היה המורה לציור שלי במשך שנים. למרות שלא היה המקצוע המועדף עלי המורה היה מרשים בהופעתו וחזק ביצרותיו שהוצגו בבית הספר. היה גר בשיכון עובדים בטרם עזב את חדרה חנוך מייזלס

זוכרים את גרוניך, המורה הנצחי לזמרה (אביו של המוסיקאי שלמה גרוניך)? זוכרים שהוא היה בוחן את השמיעה המוסיקאלית של התלמידים, ואת הטובים לקח למקהלת בית הספר? זוכרים את התווים שהיה מצייר על הלוח בעזרת גירים שהיה מחזיק בין אצבעות ידיו (עד היום אינני מבין או אינני זוכר איך צייר את השורה החמישית, הרי אפשר להחזיק 4 גירים ביד אחת! ייתכן שהשלים אחר כך את השורה החמישית בנפרד) ומותח את ידו זו לכל רוחב הלוח, ובאמת היו יוצאים קווים ישרים כמו סרגל. אחר כך היה מצייר תווים, ואנחנו, כמו טמבלים, היינו מעתיקים אותם במחברת התווים, ואחר כך, אם אינני טועה, היינו מראים לגרוניך את יצירתנו, עד כמה היינו מדוייקים. עד היום גם אינני מבין איך חזרנו אחריו כמו תוכי: דו, רה, מי, פא, סול, לה, סי - ואף פעם הוא לא הסביר לנו, לא לימד אותנו את התווים. אף אחד גם לא בא אליו בתלונה מדוע אינו מלמד את התווים. רק אני חשבתי על כך מידי פעם (אבל התביישתי לשאול). אם מישהו זוכר יותר פרטים או חושב שפרט זה או אחר אינו מדוייק - זה המקום. אשמח להתעדכן. חוץ מזה, לעיתים נדירות (בשנות השישים) חרג גרוניך מתכנית הלימודים ולא לימד אותנו שיר או צייר תווים על הלוח, אלא היה מספר לנו סיפורים מרתקים, ואנחנו ישבנו בשקט מופתי ובלענו בשקיקה את הסיפורים. זכור לי הסיפור "הגיבור מספארטה" (אבל ייתכן שאני מתבלבל ומחליף את גרוניך בנקודה זו בטוביה כהן, שלפי זכרוני גם הוא היה מספר לנו סיפורים מרתקים - אשמח לקבל עדכון גם בנקודה זו - מי שזוכר). בכלל, אם למישהו יש זכרונות נוספים מגרוניך, סבורני שזה המקום.

אני זוכר במעומעם את הסיפורים האלו ועוד אני זוכר שגרוניך היה שולח אותנו לחנות ליד בית הספר לקנות לו עיתון. פעמים רבות כשאנחנו העתקנו הוא היה קורא עיתון

זוכרים איך מי שלא ידע את השיר מהשבוע שעבר, היה צריך להעתיק 40 פעם את השיר?! וכמובן כמו בכל החלטה חלמאית, אותו מעתיק היה מעתיק 40 פעם ,כל שבוע את השיר מהשבוע שעבר. התגלמות הגישה לפיתוח היצירתיות.

תגידו איך אפשר לשכוח מורה כמו גרוניך ? שאני במיוחד קיבלתי ממנו יחס מאד מאד טוב. התמונה שהכי זכורה לי זה העיתון שהיה קורא, אבל בכל זאת ידע מה נעשה בכיתה...

אני זוכר היטב את גרוניך ואת מחברת התוים הריקה שבה רק עידכנתי את הכיתה על העטיפה. בחזקתי אפילו יום אחד במקהלה עד שפתחתי את הפה לשיר... והשארתי אתכם לבד. תמיד קיבלתי טוב מאוד כי האחים שלי למדו אצלו נגינה. חוץ מזה הוא היה איש יקר, שנשבר אחרי נפול בנו במלחמת יום הכיפורים ברמת הגולן.

בנו ירון, נפל בבסיס רמת דוד של חיל האויר, כאשר מטוס פגוע התרסק בנסיון נחיתתו על מקלחת בה שהה ירון. אהרון עצמו היה אוהד של הפועל חדרה והיה לו מקום קבוע בטריבונה. איש יקר. בקייץ היה מארגן קייטנות בביתו. במקהלה היינו קול א' ורובנו קול ב'. מי שרצה להשתחרר מהמקהלה ( שהחזרות בה היו תמיד לאחר שעות הלימודים הרגילות ) היה רק צריך לזייף קצת...

אהרון, גאולה, אילן ושלמה (שעדיין קראו לו שלוימלה) גרו איתנו בדירה אחת. שנים ספורות אח"כ התקבלתי למקהלה. קול ב' . את כחול ים המים נאוה ירושלים אשיר באון גם אם יעירו אותי בחצות.... גלי

מה שאני הכי זוכר זה איך שהוא היה מצייר או משרטט את חמשת הקוים של התווים - מדהים !! . אני זוכר את הפאות שלו שהיו קצוצות בקו האוזן למעלה - ממש הקדים את זמנו !! למה שלמה גרוניך לא מגיב פה ??

וכשהגירים שלו היו מאוד קטנים ומתחת לעיתון, מי שהפריע היה "חוטף" גיר למרות שחשב שגרוניך לא רואה שזה הוא (היה בתוך העיתון), אין ספק שלמדנו מוזיקה בצורה מקורית ביותר, לגבי שלמה שהינו יוצר מוכשר ומקורי, אין לי ספק שהוא ספג לא מעט מאבא שלו. וכן יהיה לו מעניין לקרוא רכילויות אלה.

הבן שלו לא נהרג ברמת הגולן אלא בתאונה, נפל אליו מטוס שנחת לפני המסלול בזמן שהוא היה במקלחת.

גלי , אם אני לא טועה אז קראו לבן השני ( שנהרג ) ירון ולא אילן , האם ? מושון

אילן הוא הבכור.

אם אינני טועה, ירון גרוניך נהרג בסיני, אפשר לומר שבתאונה, אבל זה היה בזמן מלחמת יום כיפור או סמוך לה, וכפי שצויין המטוס (מצרי) נפל על המקלחת...

כפי שכבר צויין ע"י מישהו ב 8/8/02 אז ירון נהרג בתאונה בבסיס רמת דוד של חיל האויר ולא בסיני.